את לא בסדר

"את שוב לא בסדר!"
צעקה, כי לא שטפתי את הכלים בזמן.
ושוב התכווצתי…

"זה לא בסדר"
אמרה אמא,
כשהתעקשתי לעשות מה שחשבתי לנכון…

ואני האמנתי.
האמנתי לה.
שאני לא בסדר.
עם השנים, כבר לא הייתי צריכה אותה,
כדי להגיד לי את לא בסדר.
אמרתי לעצמי את זה לבד.
קול נוזף אפילו יותר משל אימי.
ובכל פעם התכווצתי… והאמנתי.

שאם אמרתי משהו מהלב,
או התנהגתי בחופשיות,
או בחרתי להאמין בדברים שמעבר,
ומישהו לא אהב את זה,
אז אני לא בסדר.

הרבה פעמים אני שואלת את עצמי,
איך דווקא את,
שכל כך פוחדת להיות לא בסדר,
התחברת לעולם התקשור,
שכל כך הרבה רואים אותו עדיין,
כלא בסדר…

הספר שכתבתי פתח לי כיווני מחשבה חדשים.
הבנתי שגם אני וגם עוד רבים מכם,
שבויים בדפוסים הישנים של פעם.
לא רוצה יותר.
רוצה להיות חופשיה להיות מי שאני,
על כל הצבעים שבי.

מצטרפים אלי?