לכאורה, חיינו קלים בהרבה מכפי שהיו בעבר – יש לנו הרבה יותר מגוון, אפשרויות, דרכים ונגישות. לעומת זאת, יש בהם גם הרבה יותר חרדה, בלבול, כאב ובדידות.
האויב הגדול של ימינו, הוא החיפוש אחר שלמות, אף שזוהי המצאה של בני אדם, שאינה קיימת. עלפי התפיסה שנוצרה, מה שנחשב בינוני, כלל לא נחשב, אבל בעצם, במרבית הדברים, אנחנו אמורים להיות בינוניים.
"בינוני" משמעו, לא חלש ולא חזק, אבל בתפיסתנו הוא מסמל כישלון וחוסר ערך. לכל אדם יש מספר מצומצם של תחומי חוזק, וביתר התחומים הוא אמור להיות בינוני, ולשמוח בכך. המאמץ המושקע לצורך מאבק בבינוניות, גורם לסבל.
אני מזמינה אתכם להתבונן בכנות רבה במספר תחומים בחייכם, ולהכריז על היותכם בינוניים בהם. כשנסכים בתחום מסוים להיות בינוניים, נשתחרר מאשמה על כך שאיננו מצטיינים בכול.
המצב שנוצר גורם לנו כאב: בתחומי החוזק שלנו אנחנו לא משקיעים מאמץ, וגם לא נהנים מהם. במטרה להתקדם ולהשתפר, אנחנו ממקדים את תשומת הלב דווקא בתחומים שבהם אנחנו לא חזקים. במקום ליהנות מהיופי ומהייחודיות שבנו, אנחנו מתאמצים ומתייסרים היכן שאנחנו בינוניים, או אפילו חלשים.
לטובת איזון, נועדנו להיות חלשים בתחומים מסוימים, וחזקים באחרים. להיות חזקים בכול, זה בלתי אפשרי וחסר איזון מוחלט.
מי שמצליחים להיות חזקים בכול, משלמים על כך מחיר כבד, שלפעמים אינו מודע או מתגלה רק באיחור – שחיקה, בדידות, מאמץ-יתר וחרדה.
באופן מאוזן, אנחנו אמורים להיות בערך בשליש מהדברים חלשים, בשליש בינוניים ובשליש חזקים. ההתמקדות בחלקים החלשים והבינוניים, מפרה את האיזון, גורמת להזנחה ובזבוז של תחומי החוזק, והשקעת אנרגיה במקומות לא נכונים, שגורמת לשחיקה, תסכול וכאב.
את התחומים שבהם אתם מגדירים את עצמכם בינוניים, קבלו באהבה, והבינו שאין שום צורך לשנות את זה – ככה זה אמור להיות. בינוניות איננה מושא לגנאי, אלא חלק שנועד להתקיים בטבעיות בכולנו.
אם לא נאפשר לעצמנו להיות ולהרגיש מוצלחים ונפלאים, עם כל הצדדים שבנו, לא נוכל לממש את עצמנו כפי שהיינו רוצים.
