"הייתי שחקן, ולכן אני מכיר היטב את התחושה המופלאה שחווים כשעולים לבמה, המסך מורם ולנגד עיניך נגלה עולם שלם. כשהייתי עולה לבמה יכולתי להתבונן בקהל הגדול שהביט בי, ולפעמים אפילו לקלוט את המחשבות שלו תוך כדי ההצגה; וגם לפני הקהל – שהביט בבמה – נגלה עולם חדש לגמרי.
כך קורה גם לנשמות כשהן עולות למעלה – הן מגלות עולם חדש וזוכות לנקודות מבט חדשות על עצמן וגם על אחרים. זווית הראייה שלהן משתנה; כעת הן יכולות לראות הכול מלמעלה, ומה שקורה בעולם למטה יכול להיראות להן כמעין הצגה. וכפי שלאדם שמתבונן בהצגה ואינו משחק בה יש נקודת מבט שונה מזו של השחקנים בהצגה, והוא מגבש לעצמו מחשבות ותובנות אחרות משלהם, כך גם כאן. כשנשמה עוברת לעולם שמעבר היא מפסיקה להיות חלק מההצגה. היא צופה בה ממקום אחר, היא הופכת להיות מעין קהל. שינוי זה משפיע על דעתה של הנשמה ומשנה את אופן ההתבוננות שלה ואת רגשותיה.
כששחקן משחק בהצגה הוא מרגיש שהכול אמיתי לחלוטין, הוא אינו מרגיש שזו הצגה.
גם אתם נמצאים ב"הצגת חייכם", כלומר חייכם הם הבמה שלכם, ואתם נמצאים עליה במלוא עוצמתכם. רק לעיתים רחוקות יכול אדם לצאת מהצגת חייו ולהתבונן עליה מהצד. מטבע הדברים, אנו הנשמות כבר איננו חלק מההצגה, והרגשות ששטפו אותנו בעת שהיינו בתפקיד – כבר אינם. לכן אנו יכולים להתבונן בדברים ולהבינם אחרת.
גם המדריכים עוזרים לנו להבין ולראות את הדברים אחרת. לכן בעולם שמעבר אין מקום לכעס – לא משום שהוא אסור, אלא משום שהוא נראה כבר בלתי שייך ולא רלוונטי, כי אנחנו כבר לא חלק מהעניין, והחוקיות שמאפיינת את העולם הפיזי אינה מתקיימת כאן אצלנו. בעולם שלכם הרגשות הם הכוח המניע. הם עוזרים לכם לפלס את הדרך בעולמכם, ומאז ומעולם הם עזרו לבני האנוש לשרוד. כעס הוא אחד מהרגשות הללו – הוא חיוני להתפתחות, הוא דוחף אנשים קדימה ומכוון אותם; כמוהו, גם הפחד יכול לתרום לבני האנוש. אך לעיתים הרגשות האלה מפריעים לחוות דברים אחרים".
