מי נועדנו להיות? –
בכך טמון אחד הדברים החשובים מאוד להבנה, אשר לי משנה את החיים, בשנים האחרונות ובכל יום מחדש:
הנשמה מגיעה לעולם עם יכולות ועם תכונות מיטביות; היא לא מגיעה מושלמת. למעשה, אנחנו לא אמורים להיות מושלמים, אלא להכיל חלק חזק, חלק "בינוני" וחלק חלש, ולתפקד בעולם דווקא מתוך התבוננות על החלק החזק שבנו.
זאת הגישה העומדת מאחורי השאלה, מי נועדתי להיות?
לא נועדתי להיות הכול. אם למשל, אני מפוזרת, מי אמר שזה לא בסדר? ייתכן שהגעתי לעולם עם איזשהו פיזור, או הפרעת קשב, או כל דבר אחר שאנו מגדירים כסוג של פגם… אבל אולי זה בכלל לא פגם, אלא בעצם, מה שאני אמורה להתמודד אתו בחיים.
אחת הטעויות הגדולות היא, שבמקום לנסות להבין, שאני אמורה להצליח בחיים למרות שיש לי למשל הפרעת קשב, למרות שאני מפוזרת ולא מסודרת, נעשים ניסיונות לתקן את זה.
במקום להתמקד במי שנועדנו להיות, אנחנו כל הזמן מנסים לתקן את מה שפחות עובד לנו. מתוך כך, אנחנו לא מתמקדים בעוצמות אלא דווקא בחולשות שלנו, ואם נתבונן סביבנו ואל תוך עצמנו, נוכל להבין את תוצאות הדבר:
זה גורם לנו להרגיש לא מספיק טוב עם עצמנו, להרגיש חוסר ערך, חוסר ביטחון, חוסר שביעות רצון, בדידות… ועוד.
ההתמקדות בחלק החלש "מורידה" את האנרגיה שלנו למטה.
יש דברים שלכאורה נגדיר כחולשה, אך הם למעשה בדיוק (חלק מ-) מי שנועדנו להיות.
לכן, בכלל לא כדאי לנסות לתקן, אלא רק להבין, כיצד נוכל לנצח עם זה (המוגדר כחולשה / פגם / חיסרון / מוקד קושי…), ואז הכול ייראה לנו אחרת.
