על אשמה וחמלה | פיית׳- מדריכה ממועצת השישה

היום אני רוצה לדבר איתכם על אשמה. אשמה היא רגש שקיים אצל בני האדם, והיא רגש שתמיד עוצר אותם בדרך, רגש שמפריע, רגש שמכאיב ומכביד.

בעצם אשמה תמיד מופנית לאחור על דבר שלא עשיתם כראוי,

על דבר שלא פעלתם בו כפי שהייתם אמורים לדעתכם לפעול.

ועדיין האשמה יכולה ללוות אנשים שנים, לא רק שהיא מלווה אנשים בעולם הפיזי,

האשמה מגיעה איתם גם כשהם עולים לעולם הבא.
אחד הדברים המאתגרים שלנו פה הוא לשחרר אנשים מאשמה על משהו שעשו עוד בילדות, שהם עשו כצעירים.

אשמה נוצרת בעצם כדי לחפות על הכאב. כאשר אתם מרגישים כאב, זה אחד הרגשות שהכי קשה לבני האדם להכיל.

זה מכאיב. ובני האדם, יש להם רצון עז לכבות את הכאב. אחד ממנגנוני ההגנה שמכבים את הכאב הוא האשמה.
במקום להרגיש את הכאב, אנחנו מרגישים חזק את ה"לא בסדר",

אנחנו מרגישים חזק את הטעות שקרתה, את מה שיכולנו לעשות.

ואז במקום לכאוב על הטעות, אתם בני האדם מרגישים אשמים,

וכשבני האדם מרגישים אשמים זה הופך להיות לוגי, זה הופך להיות רציונלי.

אך אשמה היא לא רגש, אשמה היא מחשבה.

יותר קל לכם, בני האדם, להכיל את האשמה, וכך אתם בעצם סוג של מענישים את עצמכם על אותו דבר שהייתם בו לא בסדר.

בעצם, במקום להבין ולהכיל את הכאב שבלהיות לא בסדר, אתם הופכים אותו לאשמה,

שמלווה אתכם שנים, וזה כאילו הכפרה שלכם. לא בצורה מודעת כמובן, אנשים יקרים, זה כאילו התיקון.

הדרך היחידה לשחרר אשמה היא לחזור לחמלה, לחזור ולסלוח לכם על מה שקרה אז,

להבין שכל מה שעשיתם – עשיתם גם אם זה היה מפחד, גם אם זה היה מחוסר מודעות,

גם אם זה היה כי באותו רגע הרגשתם חלשים, זה תמיד נעשה הכי טוב שיכולתם באותו רגע.

האשמה נותנת נחמה לכאב, אבל היא מכבידה עליכם בצורה בלתי רגילה והיא לא תשתחרר,

אלא אם כן תעצרו ותתנו לעצמכם חמלה.
זה מפתיע כמה בני אדם מוכנים לסלוח לאחרים, מוכנים לשחרר את החמלה של האחר.

להפך, האשמה של האחר פעמים רבות מעיקה עליהם. אבל בכל מה שקשור אליהם,

ככה הם מרגישים שהם נמצאים במקום טוב יותר, הם מרגישים שהם מכפרים על הדבר שקרה,

כיוון שהם מרגישים אשמים. שוב, הכול בצורה לא מודעת.

חשבו על אותם מקומות שאתם מרגישים אשמים. רובם עברו כבר מזמן, ועדיין אתם מחזיקים את התחושה,

מחזיקים את החוויה, כאילו אם תשחררו אותה – שכחתם את מה שקרה. אם תשחררו אותה,

אז לא נענשתם על מה שהיה. אבל בעצם אתם פוגעים רק בעצמכם.
אי אפשר לכפר על כל מה שקרה. בני אדם נועדו לעשות טעויות, בני אדם אמורים לשגות, אמורים ללכת בדרך לא נכונה. והגדולה שלכם, אנשים יקרים, היא להבין את זה ולהפגין חמלה כלפי עצמכם.

אי אפשר באמת להתפתח, לגדול ולצמוח בלי להתחיל בחמלה כלפי עצמכם,

אם אתם שיפוטיים כלפי עצמכם, אם אתם קשים כלפי עצמכם,

באיזשהו מקום לא תוכלו לראות את האחר בגדולתו כל הזמן.

השיפוטיות תצוץ גם שם. אז החמלה לעצמכם היא חיונית כדי להפוך את עצמכם לאנשים טובים יותר,

לאנשים מלאים יותר.

בעצם כמו סל מלא אבנים, שאין בו שום צורך והוא לא מקדם אתכם לשום מקום.
עצרו רגע, שחררו את הסל, כבר אין צורך באבנים האלה.

סביר להניח שהצד השני, גם אם הוא לא סלח, לא האשמה היא זו שתפצה.

קרה מה שקרה ואין מה לעשות, רק לקבל את זה.

קבלו את זה בהבנה שזה טבע האדם, שזה טבע האדם גם עבורכם וגם עבור אחרים,

ושחררו את האשמה שמכבידה כדי שתוכלו לתת יותר לאחרים ולתת יותר לעצמכם.
שלכם,
פיית'