שלום לכם, חברים, כאן לאבלי.
שמחה מאוד להיות אתכם היום. אחת הכמיהות הכי גדולות של בני האדם היא להעז להיות מי שהם, לפעול בהתאם למה שנכון להם. לכל אחד בפנים יש מצפון פנימי, בין אם אתם מודעים לכך ובין אם לא. ואותו מצפן דוחף אתכם לכיוון מסוים, ומכוון אתכם לדרך שנכונה לכם. למצפן הזה קוראים "קול הנשמה". הוא תמיד קיים בתוככם, אבל בעולם שלכם, מגיל צעיר לימדו אתכם לשים אותו בצד, לימדו אתכם להקשיב לקול ההיגיון. ויותר מזה, הרבה פעמים לימדו אתכם שלהקשיב לו זה מסוכן, כי כשאתם עושים מה שהלב שלכם אומר או מה שהנשמה שלכם מושכת אתכם לעשות – אנשים לא אוהבים את זה. לפעמים נענשתם על זה, לפעמים כעסו עליכם, וכך מגיל צעיר למדתם לעשות השוואות ולמצוא את קו האמצע, לפחות כך מתנהגים מרבית בני האדם.
יש לכם קול שאומר לכם מה נכון לכם, אבל אתם לא סומכים עליו. אתם מנסים למצוא קול שאתם קוראים לו "קול ההיגיון" או "הקול של מה שמצפים ממני" – זה הקול שנמצא בצד השני. את הקול הזה אתם מזהים או אתם בעצם מחליטים שזה מה שיש. במובן מסוים את ממציאים אותו על סמך ניסיון העבר, על סמך האנשים שסביבכם, על סמך אמונות שלכם. ואז מתחיל הקושי: איך לנהוג? מה היא הדרך לפעול? האם לפעול לפי קול הנשמה או האם לפעול לפי הקול שאתם קוראים לו "קול ההיגיון"?
הקושי הוא בכך שאתם קוראים לו "קול ההיגיון". לוּ הייתם קוראים לו "קול ההמצאה שלי" או "קול מה שאני חושב/ת", הייתם נותנים לו פחות כוח, כי בעצם זה קול שנמצא רק בראש שלכם. הרבה פעמים פעלתם לפי הקול הזה ועדיין זכיתם לביקורת. הרבה פעמים פעלתם גם לא לפי הקול הזה וזכיתם למחיאות כפיים. הקול הזה הוא לא האמת, ובכל זאת הוא מנהל את כל בני האדם. תמיד ישנו קול שכביכול אומר מה נכון לעשות, זה קול שנותן לסביבה ולדברים מבחוץ להשפיע בעוצמה גדולה יותר מהדברים שמבפנים. אנשים נפלאים, אין כאן האשמה ואין כאן איזו שהיא נזיפה בכם, כיוון שזה טבע הדברים וכך נוהגים בני האדם.
כאשר ישנם בכם שני קולות, אנשים נפלאים, לפחות שני קולות, כי לפעמים ישנם בכם יותר משני קולות – אתם תמיד נעצרים ומנסים לבחור – לא את הנתיב שיעשה לכם את הטוב ביותר, אלא את הנתיב שאתם חושבים שהכי פחות ייפגעו בו. הפחד הגדול של בני האדם הוא קודם כול מפגיעה, מביקורת, מכך שהם לא יהיו אהובים. שם מרבית האנשים ממש מרגישים חרדה. הרבה מכם יעדיפו לא להסתכן, ובלבד שלא לחוות דחייה, שלא לחוות האשמה. אתם מנסים ללכת ולעשות את הדברים בצורה הכי בטוחה שאתם יכולים.
אבל, אנשים נפלאים, אינכם יודעים כלל מה בטוח. כאשר אתם פועלים בדרך שאינה נכונה לכם, רק כי אתם חושבים שזה מה שאחרים רוצים, או אפילו אם אתם יודעים שזה מה שאחרים מצפים מכם כי זה מה שהוא אמרו לכם – כמעט תמיד ישנה תחושה של החמצה, ישנו כאב. לא יכולה להיות שביעות רצון. וכך אתם עושים דברים, ולפעמים גם מצליחים, אבל עדיין מרגישים לא בדרך הנכונה.
כאשר אתם פוגשים אנשים כאלה שלעתים עושים את כל מה שהם חושבים שהם אמורים לעשות, וייתכן שהם מאוד מצליחים בעסק, שהם מצליחים מבחינה חברתית, אבל יש בתוכם מרירות – המרירות הזאת היא עקב תחושת ההחמצה שהם לא הולכים אחרי מה שנכון להם.
בעידן הנוכחי זה חזק במיוחד, כיוון שישנו תדר של שקיפות. האנרגיה עוברת בצורה נקייה, וכך האמת שלכם הופכת לברורה יותר, והתחושה שלכם שאתם סוטים מדרך האמת גם היא ברורה. כיום הרבה מכם יודעים שהם לא פועלים כפי שהם היו רוצים לפעול, אבל בגלל הרגל, בגלל חוסר ידע, הם לא משנים זאת. כמו שאמרנו, רבים מעדיפים שלא להסתכן ובלבד שלא להיפגע.
אנשים נפלאים, זוהי שוב אינה אמת. אתם נפגעים כאשר אתם לא הולכים אחרי האמת שלכם. אתם תמיד נפגעים מכך. ייתכן שאתם לא חווים כעס מאחרים, ייתכן שאתם לא חווים דחייה מאחרים, אבל תמיד תחוו כעס עצמי, תמיד תחוו פספוס. ובסופו של דבר, כשנשמה חוזרת מגלגול, דווקא אלה הם הדברים שבהסתכלות על חייה היא הכי סבלה מהם. הכאב שאתם יוצרים בעצמכם הוא גדול לא פחות מהכאב שהאחרים יוצרים בכם, ולעתים גדול אף יותר.
אז התבוננו על כך ותבינו, אנשים נפלאים, עכשיו זה הזמן למצוא את קול הלב, למצוא את קול הנשמה, ולבחור מתי בכל זאת אפשר לפעול על פיו ומתי זה עדיין לא נכון. התקדמו למקום הזה, שם מחכה לכם תחושת שמחה ותחושת הגשמה.
שלכם, באהבה רבה,
לאבלי
