החברה מעצבת את האדם, אך כלליה וערכיה אינם קבועים, אלא משתנים בהתאם לצרכיה ומטרותיה ברוח התקופה.
בעידן הקודם, הצורך העיקרי של החברה היה לרתום את הפרט למטרותיה הקולקטיביות (התפתחות ובנייה מדינית, פיזית, סוציאלית…וכד'), כך שלרצון פרטי לא היה מקום, והערכים היו בהתאם: שיתופיות, העדפת הכלל על הפרט, תרומה לחברה כחלק משליחות משותפת, הסתפקות במועט, צניעות רצון וביזוי חומריות.
מאז, צורכי החברה השתנו בתכלית, וגם הערכים בהתאם. חלק ממה שבעבר נחשב בזוי, הפך למבורך – חדשנות, מקוריות, שאפתנות, אינדיבידואליות, התפתחות אישית, הישגיות…
מה שחונכנו לתפוס כאגואיזם חסר התחשבות (להעז, לרצות ולפעול לקידום מטרות אישיות…), הפך בדיוק למה שהחברה צריכה, ומי שמקדמים אותה הם אלה שבהקשבה עצמית פנימה, מעזים, פועלים ומחדשים.
ניגוד האינטרסים בין החברה והפרט, כבר לא רלוונטי. אין אמת אחת, אלא אינדיבידואלית, ובמסגרתה הכול אפשרי, מקובל ונכון.
ממצב מאוד סגור שהלם את ערכי העבר, עברנו לחופש מוחלט, שמתוך פחד להעז ולאפשר ביטוי עצמי, יש ההולכים בו לאיבוד.
בעקבות השינויים במציאות, בצורכי החברה ובערכיה, ל"מערכת ההפעלה" של רבים מאתנו נדרש "עדכון גרסה". כל מי שמעז מרוויח, לא רק התפתחות אישית, אלא גם קולקטיבית.
